- רבים מצרכני שמן הזית בארץ (וגם בעולם) סולדים ואף נמנעים משימוש בשמני זית חריפים.
הרתיעה משימוש בהם מובנת, ועל טעם וריח אין מה להתווכח, ובכל זאת, אנו רוצים לדבר אתכם הפעם על המרירות שיש בחלק משמני הזית שלנו.
אנחנו בטוחים שעד סוף המאמר תלמדו להעריך אותה יותר.
הטעם המריר הוא אחד מחמשת הטעמים שאנו מרגישים על הלשון (יחד עם חמוץ, מתוק, מלוח ואומאמי). זהו טעם ששנות אבולוציה רבות לימדו אותנו להיזהר ממנו מכיוון שהוא מעיד ברוב המקרים על בוסריות המזון או רעילותו. בזיתים ובשמן זית, כמו גם בסוגי מזון אחדים אחרים (קפה, יין), המרירות מעידה על הימצאותם של חומרים מסויימים שלא רק שאינם מעידים על בעיה אלא להיפך – תורמים לבריאותנו ומועילים לנו.
חומרים אלה שייכים לקבוצה גדולה יותר של חומרים שנקראת “פוליפנולים”. (Polyphenols)
חומרים אלה הם נוגדי חמצון יעילים מאוד, התורמים לבריאותנו על ידי סיוע בהורדת ערכי הכולסטרול “הרע”, ויסות רמות אינסולין (הקטנת הסיכון לחלות בסוכרת), מניעת הצרה של כלי דם, סילוק רדיקלים חופשיים ועוד ועוד.
ערכה של המרירות לא מסתכם בבריאות. המרירות משמשת להעמקת טעמים וארומות במנות והופכת אותן למעניינות ומורכבות יותר. אם אתם מעדיפים את שמן הזית שלכם עדין – ללא מרירות כלל – מצוין, המשיכו כך, אך אנו ממליצים לכם לנסות ולהשתמש גם בשמני זית מרירים יותר.
אנו מבטיחים שלאחר שתלמדו להשתמש בהם, לא תבינו איך נמנעתם מהם עד היום.
לא נתווכח אם תמשיכו לצרוך שמני זית עדינים, אך חשוב לזכור: בשמן זית – חריפות ומרירות = בריאות